אפשר גם הארד קור

אז עוד גרתי בפריז. והיה מעניין.

היא אמרה לי "אני מבינה את התסכול שלך". ראיתי בעיניים שלה שהיא היתה שמחה להיות בורה בתחום, וחשבתי שהמשפט הזה יכול להיות כותרת טובה לספר האוטוביוגרפי שלי שלא ייכתב.

ישבנו על אחד הספסלים בפר לשז, היה קר כל כך וידעתי שאם זבוב ינחת לי על הנעל, משקלו יגרום לאצבעות שלי לנשור ואני פשוט אאלץ לחיות כך את חיי, נטולה. סבלתי מהקור והבדידות.

סה"כ מה רצינו? להתאהב. בזמנו חשבתי שזאת בקשה מוגזמת.